תמיד התחשבתי במה שאנשים אחרים חשבו עליי.

תמיד התחשבתי במה שאנשים אחרים חשבו עליי.
שאלות שכל פעם עלו מחדש כדוגמת:
מה אגיד כדי להישמע מעניינת,
איך אני אציג את עצמי,
איך אני אראה בעיני אנשים חדשים 
בחיי ואפילו מה יחשבו על סגנון הלבוש שלי,

והתעסקות אינסופית בחיצוניות שלי ובמה
שאני בוחרת להביע. אז נכון,
גם היום קצת אכפת לי.

 
אבל הבנתי שיש דרך קלה יותר לשלווה אמיתית.
כדי להגיע למצב הזה, עשיתי המון עבודה פנימית.
האסימון ירד לי ברגע שהפכתי להיות אמא,
סיימתי תואר נחשב,
עבדתי בעבודה מסודרת שכוללת משכורת טובה
ותנאים מעולים של חברה גדולה וחשובה.

 
ואז יום אחד,
טרף את כל הקלפים מחדש. לא היה כמעט אדם אחד
מסביבי שלא הייתה לו הערה לגבי הבחירות שלי בתור אמא.
החל משעות השינה של הקטנטונת ועד לכך שלא
שמתי לה שמיכה חמה מספיק ביום קיצי של אוגוסט.
מסקנה אחת ברורה, אף פעם לא יהיו מרוצים מהתיפקוד
שלי ב100 אחוזים,

 
ובכנות, זה כבר לא הטריד אותי,
הבנתי שהגיע הזמן לשינוי. אני, שדאגתי לפעול לפי כללי
הספר, בכל צעד בשביל החיים,
עמדתי שוב למשפט בפעם המי יודע כמה
ומבחן נוסף במשום שלא עשיתי בדיוק
מה שאחרים ציפו ממני לעשות.

 
כאשר הרגע הזה הגיע, הרגשתי
הגיעו מים עד נפש, והחלטתי לעשות את השינוי.
כבר לא שתקתי, כבר לא עמדתי חסרת אונים
לעומת אותו תסכול. החלטתי לפעול.

 
ללמוד את מה שבאמת עושה
לי טוב, לעשות מה שנכון לי, למדוד צעדים
לפי מה שאני יודעת שהגיוני ובריא לי והכי חשוב, לצאת ממה שהכרתי
עד אותו יום, כאזורי הנוחות שלי.

 
השאלה המתבקשת היא איך לגבור על החששות,
על כל האמונות המעכבות שהמוח שלי מתחיל לאט לטפטף
עבורי כדי שלא אעשה את השינוי הגדול והמפחיד הזה.
אז הסוד היחיד הוא, להתיידד עם אותם פחדים.

 
אז הסוד היחיד עבורי הוא, להתיידד עם אותם פחדים, להבין
שהם שם בכדי להגן עליי, ותפקידי להיות ערה אליהם
ולדעת למרות קיומם, לנהל את ההגשמה של החלומות שלי.
זה התחיל מלהעז להגיד את האמת. להפסיק את הדיפלומטיה.

 
ההבנה הברורה היא שאנשים לא מתקדמים
בחיים או מוערכים, לפי מה שאני חושבת עליהם,
ולכן גם ההפך הוא הנכון, הערך העצמי שלי אינו תלוי במה שהם
חושבים עליי, או חושבים שיודעים אודותיי.

 
למדתי להיות כנה ואמיתית. אנשים יידעו בדיוק מהן הציפיות שלנו
ויידעו לנהוג כלפינו בהבנה ובכבוד, כשנסביר להם אותם באופן ברור.
מאז, כל פעולה שלי מוסברת בכבוד לזולת.
מסבירה את מה שאני מרגישה, מצפה ורוצה.
גיליתי להפתעתי שההתנהלות החדשה אפילו יוצרת הערכה נוספת,
באופן מפתיע, כלפיי, מבלי לשנות שום דבר מהותי בי.

 

 

הצעד הבא לאחר ההצלחה הקודמת, היה לדייק את המקום
בו אני מתחשבת ומודה. ראשית להבין מי אני רוצה
שיהיה במעגל הכי קרוב אליי, ובמקביל שזה לא מובן מאליו
שאנשים מסביבנו יהיו מי שהם עבורנו. לאחר דיוק
הסביבה הנכונה לי, עליי לדעת להודות ובאמת לתת הרגשה
טובה למי שבחרתי לשמור איתי. ההרגשה צריכה
להיות מותאמת לאופן שבו אותו אדם היה רוצה לקבל
את הכרת התודה ולא רק לפי מה שאני רואה לנכון.

 
הכרת התודה שאחרים מצפים לקבל היא לאו דווקא מה שאני מצפה לקבל מהם.
חברה טובה היא לא משהו שיש להקל
בו, אנשים רבים מנצלים המון משאבים כדי להגיע לאנשים הנכונים
שילוו אותם לאורך החיים, לכן כדאי להמריץ
את מי שכן ראוי להיות לצידנו, במילה טובה ומעשים טובים
ולמקד את הנתינה באותם אנשים שחשוב לי שישארו
לצידי לאורך זמן.

 
אז איך את בוחרת ליצור עכשיו את השינוי בך?

תיהיי בקשר